נגה קום בע"מ נ' פלד

החלטה

בקשה לסילוק על הסף של התביעה.

המבקש – הוא הנתבע – טוען כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית וחוסר סמכות מקומית, או לחלופין להעביר את הדיון בעילות שמקורן ביחסי עובד מעביד לבית הדין האזורי לעבודה, ואת העילות שבסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, לבית המשפט המחוזי באזור המרכז.

המבקש טען כי העילות נושא התובענה נוגעות באופן מובהק ליחסי העבודה שהתקיימו בין המבקש לבין המשיבה, וזאת כעולה מכתב התביעה עצמו. לכן, הסמכות הייחודית לדון בטענות אלה מסורה לבית הדין לעבודה.

עוד נטען כי התביעה הוגשה מכוח הטענה כי מקום מושבה של המשיבה הוא בתחום השיפוט של בית המשפט המחוזי בתל אביב. אולם, סמכות השיפוט המקומית נקבעת לפי מקום מגוריו של הנתבע ולא של התובע, ומקום מגוריו של המבקש דנן הוא בעיר רעננה, המצויה בתחום השיפוט של בית המשפט המחוזי במחוז המרכז.

המשיבה הגיבה לבקשה. היא טענה כי התובענה אינה מתייחסת ליחסי עובד מעביד שהתקיימו בינה לבין המבקש (יחסים שכבר הסתיימו), אלא עניינה הוא בשימוש לרעה שעשה המבקש בשם המיתחם שהוא היה רשום כבעלים הפורמאלי שלו. המשיבה טענה כי המבקש הפר הסכם מסחרי עסקי בינו לבינה, הסכם שצורף כנספח ה' לכתב התביעה. שאלת הבעלות ב"דומיין" והשתלטותו של המבקש עליו, אינה נוגעת להיותו של המבקש עובד לשעבר במשיבה.

באשר לסמכות המקומית, טענה המשיבה כי הסמכות המקומית מוקנית לבית המשפט המחוזי בתל אביב לאור תניית שיפוט ייחודית בהסכם מכר המניות, וכן לאור המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות – שהיה אמור להיות המקום בו המשיבה מנהלת את עסקיה.

הסמכות המקומית מוקנית לבית המשפט בתל אביב גם מכוח החלופה של "מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים", מעשה שבוצע באמצעות האינטרנט. מאחר שהאינטרנט הוא חסר מקום, הסמכות המקומית ביחס לפעולה היא בכול שטחה של מדינת ישראל.

עוד נטען כי הסמכות המקומית מוקנית לבית המשפט בתל אביב מכוח החלופה של מקום מסירת הנכס, שאמור היה להיות במקום עסקי המשיבה. על כל פנים, כל נטען, טענת המבקש ביחס להעדר סמכות מקומית היא קטנונית וטורדנית.

בתשובתו לתגובת המשיבה, טען המבקש כי המשיבה הסכימה לטענותיו ביחס לעילת התביעה המתבססת על חוק הגנת הפרטיות. המבקש הפנה בהקשר זה לס' 128 לתגובה, בו ויתרה המשיבה על עילות אלה. עוד נטען כי יש למחוק את כל עילות התביעה שמקורן ביחסי העבודה בין המבקש לבין המשיבה, ולמקד את התביעה רק בטענות המבקש המתייחסות להפרת ההסכם המסחרי הנטען בין הצדדים.

המבק הוסיף וטען, כי בית המשפט אינו יכול לרכוש סמכות לדון בעילות שמקורן ביחסי עובד מעביד, וכי בית הדין האזורי לעבודה הוא בית המשפט המוסמך לדון בסכסוכים שמקורם ביחסי עובד מעביד, גם לאחר סיומם של יחסים אלה. ככול שקיימות עילות מכוח יחסי עובד מעביד, יהיה מקום לפצל את הדיון, באופן שהן יידונו בבית הדין לעבודה.

דיון

אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה. בתשובת המבקש לתגובת המשיבה, אין התייחסות לטענות בדבר סמכותו המקומית של בית המשפט בתל אביב לדון בתביעה, ולכן יש לקבל את טענות המשיבה בהקשר זה.

באשר לטענות לפיהן הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית הדין לעבודה – מתגובת המבקש עולה כי אין למעשה מחלוקת כי אם עילת התביעה אינה מתבססת על יחסי עובד מעביד, אלא על טענות של הפרת הסכם מסחרי, לבית המשפט האזרחי יש סמכות עניינית לדון בתביעה. לכן, מאחר שהמשיבה הצהירה כי עילת התביעה אינה מבוססת על יחסי עובד מעביד, אין מקום לסלק את התביעה על הסף, או להעביר את הדיון בה לבית הדין לעבודה.

בשולי תשובתו לתגובת המשיבה, העלה המבקש טענות נוספות – שלא עלו בבקשה המקורית (לפיהן יש למחוק סעיפים שונים בתביעה בהעדר עילה, וטענות לפיהן הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית משפט השלום).

מאחר שטענות אלה לא עלו בבקשה המקורית אלא רק בתשובה לתגובה, אין מקום לדון בהן.

סוף דבר – בכפוף לאמור בהחלטה זו לעיל, הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"א, 10 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.